אדם יושב לכתוב
עכשיו עקרונית אני ממליץ לכתוב אחרי שהחלטתם על מה אתם רוצים לכתוב. או את מה אתם רוצים לכתוב.
אז אם אני מנסה ליישם את העצה שלי, על מה אני כותב ?
אני כותב כדי, לא על מה.
כדי להכניס תנועה למערכת.
המערכת הזו למשל, הבלוג הזה, תקועה כבר הרבה זמן. יש בה מעט תנועה או לא בכלל, תלוי איך מסתכלים על זה.
אז אני כותב כדי להכניס תנועה למערכת הזו ? לא בדיוק. אני כותב כדי להכניס תנועה בי. במערכת שהיא אני.
אם להיות כן, הרגשתי תקוע.
התישבתי למחשב באחת בלילה, כשהאמת, התחשק לי לחפש ביו טיוב איזו סצינה מטופשת של איזה סרט חייזרים לוחמני במיוחד ששכחתי את שמו, משהו גברים בחלל, יש דבר כזה ? ומזל ששכחתי, כי במקום זה התחלתי לכתוב.
אחד מצירופי המילים שאהבתי בלימודי ימימה שהצטרפתי אליהם לעיתים בזמנו היה: להכניס תנועה למערכת. שם, במפגש, התנועה היתה בדרך כלל מילולית או מנטאלית אם תרצו. בדיבור או בכתיבה, אבל דיברנו הרבה על מיני היבטים של הכנסת תנועה במערכת. לכתוב, לשטוף כלים, לשלם חשבונות, להתקשר למישהו שהיינו צריכים או למישהו שלא היינו צריכים לדבר איתו, ללמוד וכמובן לרוץ ולרקוד לאהוב ולנגן.
אז התחלתי בלכתוב כדי אבל גיליתי על מה.
אני כותב על הערך שבהכנסת תנועה למערכת.
במקרה הנוכחי זה נחמד באופן מיוחד מאחר והכתיבה שהגיעה ממקום של צורך להניע משהו בי מייצרת פוסט חדש לבלוג שלי וזה כבר מתחיל להרגיש נעים וחי ונע, מכיוון שמזה זמן אני מתוסכל מכך שאיני מצליח להביא את עצמי לכתוב תוכן משמעותי. וכבר תוך כדי כתיבה מתבהר לי כמה שיפוטי הייתי לגבי משמעות המילה 'משמעותי' שאפילו לא התחלתי לכתוב מרוב משקל שהנחתי על הדבר. זה לא מרגיש נעים לשבת לכתוב מכיוון שהייתי מתוסכל שאני לא מצליח ועכשיו אני מצליח וזה מרגיש חי ונעים. תנועה מרגישה חיים והחיים אם נותנים להם יודעים לקחת אותנו יפה
אבל אני לא כותב רק על הערך שבהכנסת תנועה אלה גם על החשיבות שבלא להפוך את הדברים לחשובים וכבדים מכדי שניתן יהיה להניע אותם, ועל החשיבות של ההבנה שאין לנו דרך לדעת איזו תנועה היא התנועה הנכונה עכשיו, ועוד פחות מזה, לדעת מה היא תניב, או על מה היא תשפיע, או את מה היא תניע מכאן והלאה.
יש בזה משהו שמבקש כניעה מצידנו.
למשל, אני פותח באמירה פנימית שעלי לדעת על מה אני כותב כדי להתחיל לכתוב בבלוג שלי, שצריך שיהיה לי נושא או כיוון, ומכיוון שאני כל כך משוכנע באמת הזו אני לא כותב כלום חודשים ארוכים.
והנה ברגע שנכנעתי לרעיון החדש שהתגנב לו איכשהו, לכתוב כדי לעשות משהו בשביל עצמי בלי התחשבות בערך הציבורי . שלו וכל החבילה הזו, באותו הרגע הגיע אלי, דרך פלא, ההבנה על מה אני כותב. ועוד כמה הבנות שאנסה לגשת אליהן מחר
